שאלות ותשובות בנושא תלמידים עם ליקויי למידה מחברת: פרופ' מלכה מרגלית

קשיים גרפו-מוטוריים

ש: האם לקשיים גרפו-מוטוריים שאובחנו בגיל הגן
וטופלו לאורך השנים, יש השלכות בכיתות גבוהות יותר בהם הכישורים
הנדרשים הם גבוהים יותר?

ת: קשיים גרפו-מוטוריים מאותרים לעיתים קרובות
כביטוי של איחור התפתחותי בגיל הגן ומתבטאים בקשיים בתחומים של
מוטוריקה עדינה (ציור וכתיבה) ו/או גסה (מסורבלות בתנועות, קושי לשחק
בכדור, כבדות בריצה וכיוב'). האיתור והטיפול בגיל צעיר חיוניים מאד
לטיפול בקשיים.

בניסיון לנבא השפעות בעתיד (על סמך המחקרים) – ראוי להתייחס לשתי
קבוצות של השלכות:

1. למסורבלות מוטורית עלולה להיות השפעה ישירה על איכות החיים של
   הילד, על יכולתו להשתלב במשחקי כדור, שיעורי ההתעמלות, וכיוב'. ראוי
   לזכור כי לכל תרגול והתנסות יש השפעה על הביצוע וההתפתחות. אם הילד
   מרגיש כי אינו מצליח בפעילות גופנית, הוא עלול להימנע בהווה ובעתיד
   ככל שיוכל מפעילות גופנית טיפוסית לילדים בגילו. כתוצאה מכך הוא יתנסה
   פחות בפעילות מסוג זה מאשר חבריו בכיתה. בנוסף לכך, למסורבלות
   המוטורית עלולה להיות השלכה על דימוי עצמי (מה הוא חושב על עצמו) ועל
   יחסיו עם בני גילו (מה חבריו חושבים עליו), ומידת המקובלות שלו בחברה.
   גם אם לא תהייה למסורבלות השלכה ישירה על ההישגים בלימודים, עלולים
   להיות לה השלכות על מצב רוח ומוטיבציה – רצון להשקיע בתפקידים שונים.
   הצעה – שאמנם לא קל לבצע אותה – אך ראוי להשקיע מאמצים (יצירתיים)
   לנסות לבדוק אותה מתייחסת לתכנון תקופות של מאמץ בצד תקופות של
   "הפוגה". כדאי ורצוי לעודד את הילד לקחת חלק בפעילויות גופניות שונות:
   טיפוליות באם יש צורך (כגון התעמלות טיפולית, רכיבה טיפולית) או/ו
   עיסוקי ספורט שונים (שחיה, רכיבה על אופניים, משחקי כדור). על אף
   שהעיסוק יהיה כרוך לפעמים בתסכולים – יש לעודד פעילות גופנית, לבטא
   הערכה לחשיבותה, ואף להעריך בצורה מודגשת הישגים והצלחות קטנות. להצעה
   זו יש להתייחס בזהירות וברגישות. לכל מאמץ של הילד ושל ההורה (המעודד
   והממריץ את הילד), יש רווח אך יש גם מחיר אישי (הן לילד והן להורה)
   ומשפחתי. לכן המשוב העצמי חשוב ביותר – וההורה צריך להאזין לעצמו
   ולבחון את עצמו מתי ניתן לפעול באינטנסיביות, ומתי רצוי לתכנן הפסקה
   יזומה במאמצים (תוך ידיעה כי לכל הפסקה עלולה להיות מידה מסוימת של
   נסיגה) על מנת לא להגיע לשחיקה שלו, של ילדו, ושל כל המשפחה. לעתים
   חזרה לתקופה מאומצת לאחר תקופה של הפסקה – מביאה להישגים
   מוגברים.
2. למסורבלות מוטורית יש להתייחס כסימן ולבדוק – האם הקשיים בתחומים
   גרפו-מוטוריים הם ביטוי של איחור התפתחותי ו/או ליקויי למידה מרמזים
   על קשיי למידה בעתיד. התשובה במחקר אינה חד משמעותית. ילדים לא מעטים
   התמודדו בצורה המתאימה לגילם עם תפקידי הלמידה בהמשך ההתפתחות, על אף
   מסורבלות מוטורית בגן הילדים ובשנים הראשונות בביה"ס. נושא המסורבלות
   נשאר במבודד כתחום בו הילד מגלה מידה של מסורבלות, אך ללא הופעה של
   קשיים בלימודים בכיתות הגבוהות. עם זאת, המחקר מדווח על ילדים לא
   מעטים שהמשך התפתחותם הראה כי הקשיים המוטורים היו הסימן הראשון
   לליקויי למידה שמחייבים טיפול. לכן יש חשיבות מרובה למעקב רגיש של
   הורים אחר ההצלחות והקשיים של הילדים, על מנת "לחגוג" ביחד ולהעריך
   הצלחות, ועל מנת למנוע בעיות קטנות מלהפוך לפער לימודי גדול שקשה לגשר
   עליו. רק מומחה שמכיר את הילד יוכל להעריך את הסיכויים לקשיים בעתיד
   בצורה יותר ספציפית.

לקריאת חומר נוסף על ילדים עם ליקויי למידה ומסורבלות מוטורית –
ראה/י כתובת:
http://www.ldonline.org/ld_indepth/nonverbal/syndrome_of_nonverbal_ld.html

בדידות חברתית של צעירים וצעירות עם ליקויי למידה

ש: מספר הורים פנו ושאלו כיצד מתמודדים עם בדידות
חברתית של צעירים וצעירות עם ליקויי למידה שמוצאים את עצמם "נופלים
בין הכיסאות" בין החברה "הרגילה" לחברת צעירים עם בעיות דומות, ואינם
מרגישים שייכות לא לכאן ולא לכאן.

ת: אחת הבעיות המרכזיות של צעירים עם ליקויי
למידה ו/או עם ADHD היא העדר או מיעוט של קשרים חברתיים מספקים. למעשה
לשאלת הקשרים החברתיים יש מספר משמעויות שחשוב לנסות להפריד ביניהן על
מנת לטפל בהן. שאלה זו נעשית קשה ביותר לקראת גיל סיום ביה"ס, מאחר
והיא משתלבת עם העדר מסגרת מחייבת קשרים בין אישיים.

ערכתי מחקרים רבים על קשרים חברתיים של ילדים ובני נוער עם ליקויי
למידה. חלק גדול מהצעירים התלונן על בדידות. במחקרים שערכנו מצאנו
רמות בדידות וקשיים חברתיים יותר מאשר אצל בני נוער שאין להם ליקויי
למידה. המחקרים מתארים סוגים שונים של בדידות, כדאי לבדוק מה הכוונה
בכל סוג של קושי, כי הטיפול בכל סוג הוא שונה על אף שצירוף הבעיות
והסוגים השונים של הבדידות ביחד גורמת לחיזוק הקושי.

מקורות הבדידות:

בדידות נובעת מניכור (אי שייכות) לקבוצה חברתית רצויה לצעירים או
להוריהם (אם כי ייתכן שהצעירים מתחברים בהצלחה עם קבוצה אחרת פחות
רצויה). אחת המסקנות העולות במחקרים רבים – מדגישה את החשיבות
בהשתתפות בפעילויות חברתיות מכל סוג שהוא. מיומנויות חברתיות נלמדות
רק תוך כדי יצירת קשרים עם אחרים. לכן כדאי לעודד את הבן או הבת
להשתתף במסגרות התנדבות בהן הם יכולים לעזור כגון עזרה לילדים צעירים,
ופגישות עם נוער בחינוך המיוחד. כדאי לבדוק בסניף ניצן המקומי אם יש
פעילויות חברתיות מתאימות. גם אם לאחר הפעילות הם לבד – עדיף שישתתפו
ככל האפשר בפעילויות שונות. בנוסף על כך, כדאי לעודד את הבן או הבת
להשתתף בחוגים שונים בסביבת מקום המגורים, אולי במתנ"ס קהילתי?

בדידות נובעת מההרגשה ש"אין לי חברים קרובים" ("חבר טוב") שאפשר
לספר להם "הכל" ולשתף במצוקות ובשמחות. יתכן מצב בו יש יהיו הצעירים
שייכים לקבוצה רצויה, מקובלים בחברה ופעילים בה – אך יחושו בדידות
מאחר ואין להם חבר קרוב. על כן יחושו ניכור ואי שייכות. ניתן להיות
במסיבה עליזה עם בני נוער – ולחוש בודד. נושא זה קשה ליזימה – וכדאי
להתייעץ עם בעלי מקצוע כגון היועצת.

בדידות יכולה לנבוע משעמום וחוסר סיפוק מעיסוק ופעילות. הצעיר חש
שמשעמם לו, וחושב ששאר בני גילו נהנים באותו זמן, מבלים ולא משתפים
אותו. יש לו הרגשה שלו היה יודע על מקום בו ניתן היה לו להיות עם
צעירים אחרים – היה מרגיש טוב יותר. חיפוש אחר פעילויות מהנות חייב
להיות בהתאם לתחומי העניין של הבן או הבת, ולתת להם את התמיכה
והעידוד. בכל עיר ויישוב קיימות פעילויות וחוגים רבים לבני נוער –
וללא היכרות עם תחומים שעשויים לעניין את הבן או הבת (תפירה או
מחשבים, ספורט או גידול בעלי חיים, טיולים או אפייה וכיוב.) לא ניתן
להציע הצעות שיש להן משמעות. הורים לילדים עם ליקויי למידה טוענים
לעתים כי הם מתכננים את עיסוקי שעות הפנאי של ילדיהם ומקדישים לכך
חשיבה יצירתית ואנרגיה רבה לא פחות מהסיוע הלימודי שהילדים זקוקים
לו.

לפעמים המקור לקשיים החברתיים הוא כישורים חברתיים לא מתאימים לרמת
הגיל. צעירים עם ליקויי למידה המתנהגים בחברה כילדים יותר צעירים
עלולים להיות דחויים על ידי בני גילם. בתחום זה רצוי להיות בקשר עם
אנשי מקצוע באזור המגורים.

לסיכום, המדובר בשאלה חשובה ומרכזית והטיפול הוא מורכב. עם זאת,
ראוי להתחיל בדברים הפשוטים שקל לבצע אותם כגון סיוע בתכנון שעות
הפנאי, עידוד להשתתפות בחוגים, בטיולים של החברה להגנת הטבע או מסגרות
אחרות, ועידוד שייכות למסגרות התנדבות שונות עשויים להקל על תחושת
המצוקה. הקשר הלא פורמלי מתפתח לאט ולעתים בהשתתפות והדרכה של חונך
("פרח" באוניברסיטאות) או טיפול בכישורים חברתיים עשויים לקדם את
התהליך.

התחום החברתי בכתות מקדמות

ש: האם נותנים את הדעת לבעיה החברתית הקיימת בכתות
מקדמות בגלל מיעוט הביקורים ההדדיים והפעילויות המשותפות אחר
הצהריים?

ת: באשר לבעיות החברתיות הנוצרות בכיתה מקדמת –
אמנם הן מוכרות ויש מחקרים רבים בתחומים אלו בארצות שונות. למעשה
הכיתה המיוחדת נותנת מענה לחלק מהקשיים של התלמידים אך מגבילה את
הקשרים החברתיים שלהם עם בני גילם בשכונתם. בחלק מבתי הספר נערכים
ניסיונות לשלב את התלמידים ככל האפשר עם בני גילם, והמשוב על ההצלחה
(ואי הצלחות) משתנה ממקום למקום. הדילמות הן אכן קשות – כי האלטרנטיבה
עלולה להיות כשלון וניתוק של התלמיד שיישאר בכיתה שקצב הלימודים שלה
והדרישות בה תהיינה לא אפשריות עבורו. כל החלטה חייבת להיעשות בשיתוף
עם אנשי המקצוע וההורים תוך הערכה של יתרונות וחסרונות שבכל
פתרון.

אבחון הפרעות קשב וריכוז (ADHD)

ש:

1. כיצד מתחילים? האם יש צורך באבחון פסיכולוגי קודם לכל?
2. האם יש לעשות בדיקת T.O.V.A לבד או על פי הפניה מנוירולוג?
3. האם בדיקה זו הנה האמצעי היחיד לאבחון הפרעות קשב? אם כן
4. היכן המרכז הטוב ביותר לבצע בדיקה זו?
5. האם תוצאת הבדיקה המראה על הפרעת קשב תוצאתה אחת – ריטלין או
   שישנם טיפולים אחרים מהם?והיכן נתן לבצעם?
6. האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי במקביל?
7. באיזה צורה מעורב בית הספר, לאחר האבחון, ומה עזרתו?

ת: אני מעדיפה בדיקה יסודית למיפוי הבעיות. לכן,
לדעתי, עדיף איבחון פסיכולוגי ונוירולוגי כוללני על איבחון ממוקד
בבעיה ספציפית כגון בעיית קשב (למשל TOVA). רק לאחר איבחון כוללני
ניתן לבנות תוכנית עבודה לסייע לילד/ה.

באם תוצאות הבדיקה יגלו הפרעת קשב – ודאי ימליצו על מספר אפשרויות
של טיפול. הפשוטה שבהן היא אמנם הריטלין או תרופות דומות לה. עם זאת,
יש לזכור כי הטיפול התרופתי הוא לרוב בעל השפעה קצרת מועד – מקלה על
הסימפטומים (בדומה למשקפיים או לאקמול שעוזרים לאדם לתפקד על אף הקושי
שלו). קשיי קשב הינם קשיים ארוכי טווח. נכתבו מחקרים רבים מאוד על
הריטלין ועל השפעותיו. על מנת לקצר – אציין כי כשם שההשפעה המסייעת
שלו היא קצרת טווח כן השפעות לוואי (אם יש לו) – כגון פגיעה בתיאבון
הן קצרות טווח וקשורות ללקיחת התרופה.

עם זאת, השילוב בעבודה של טיפול חינוכי (כגון לימוד אסטרטגיות
למידה) עם הטיפול התרופתי, יגרום לא רק לשינוי ביחסי הגומלין עם בית
הספר וליצירת מערכת יחסים שיכולה לקדם גדילה והסתגלות, אלא גם יאפשר
יצירת מיומנויות שיסייעו להישגים בלימודים.

קיים מגוון של טיפולים – קוגניטיביים, משובים שונים, פיתוח
אסטרטגיות וכיוב. איני יודעת – וכמובן שלו הייתי יודעת לא הייתי יכולה
להמליץ על מרכז מסויים.

לדעתי כדאי לשתף את ביה"ס בתכנון ובתוצאות האיבחון ולבקש כי
המאבחנים יהיו בקשר עם הגורמים הטיפוליים בביה"ס.

מוטיבציה ללמידה, התמודדות עם תסכולים וקשיים חברתיים

ש: כאשר לילד/ה יש ליקויי למידה:

1. איך להגביר את המוטיבציה להכנת שעורי הבית באופן עצמאי?
2. איך להקטין תסכולים?
3. איך להתמודד עם בעיות מבחינה חברתית ועם קושי בקשירת קשרים ושמירה
   עליהם?
4. האם קיימים בתי ספר בהם שיטות הלימוד מותאמות לילדים עם לקויות
   למידה?

ת: נושא המוטיבציה ללמידה הוא נושא חשוב לכל
התלמידים, אך הוא בעייתי בעיקר לתלמידים עם ליקויי למידה מאחר והם
חשים שוב ושוב בתחושת הכישלון והתסכול. שאלותייך הראשונה והשנייה
ממקדות את הלבטים שחש כל הורה הרוצה לסייע לילדו. על מנת לשמור על
המוטיבציה יש להפחית תסכולים (שאלה 2) אך ההורה יאלץ לשם כך לסייע
לילד/ה ואז תפגע העצמאות בלמידה ובהכנת השיעורים (שאלה 1).

מחקרים חדשים בשאלות מוטיבציה לימודית מתייחסים לשלוש שאלות
מרכזיות – שרק צירופן עשוי לתת סיכוי להיווצרות המוטיבציה והשקעת
מאמצים:

• עד כמה מרגישים הילדים שיש להם סיכוי להצליח בביצוע התפקיד (תחושת
  כשירות)?
• עד כמה מרגישים הילדים שכדאי להם להתאמץ לבצע את התפקיד (עד כמה
  התפקיד מעניין ועד כמה הביצוע יגרום להם לחוש הצלחה, לקבל תגמול ,
  הערכה, שבחים)?
• עד כמה מרגישים הילדים שחשוב להם לבצע את התפקיד ( שאלות של ערכים
  ומטרות אישיות וחברתיות)?

לפי עקרונות אלו המוטיבציה לביצוע שיעורי הבית באופן עצמאי תהייה
תלוייה קודם כל בהרגשה האם בתך יכולה וחושבת שהיא יכולה לבצע וכדאי לה
לבצע את שיעורי הבית באופן עצמאי. טיפול בבעיות מוטיבציה הוא הדרגתי
על ידי יצירת מוטיבציה חיצונית תחילה – ובהדרגה להביא ליצירת הרגלים
ולהפנמה. ברור שהתשובות הן בקיצור, וכדאי לפתח תוכנית לקידום
מוטיבציה.

טיפול בבעיות חברתיות מחייב בדיקה מהו מקור הקשיים. אם הקושי הוא
ביזימה של קשרים ובשמירה על קשרים – ניתן להתרשם שקיים צורך בטיפול
במיומנויות חברתיות. כדאי לבדוק בסניף ניצן האם יש להם חוגים או
טיפולים בתחומים אלו.

השאלה הרביעית היא המורכבת ביותר. בבתי ספר מיוחדים לתלמידים עם
ליקויי למידה יש התאמה של תכני הלימוד וצורת הלימוד לצרכים של תלמידים
אלו. במסגרות אלו מתמודדים עם שאלות תסכול וקשיים חברתיים. עם זאת,
ההחלטה לשלוח ילד למסגרת חינוכית מיוחדת אינה קלה ומחייבת התייעצות עם
אנשי המקצוע המכירים את הילדים, קשייהם ותחומי הכוח שלהם.

אבחון קשיים בשפות זרות אצל ילד דיסלקטי

ש: קבלנו המלצה לערוך אבחון בשפות אחרות לבננו בגיל
הגן שאובחנה אצלו דיסלקציה. האם בשפות אחרות לא קיימת באופן אוטומטי
אותה הבעיה? האם יש צורך בכל-כך הרבה אבחונים שגוררים את ההורים
להוצאות כספיות גדולות שהם בממון של ההורים? מי אמור לממן את הטיפולים
ואת האבחונים. האם משרד החינוך מטפל בבעיה שהתגלתה בגיל הזה?

ת: מאחר והאבחון מתייחס לקשיים בתחומים מסויימים,
לא תמיד (באופן אוטומאטי) מופיעים אותם קשיים בלימוד שפות זרות (בעיקר
שפות שאינן שפת אם). המבנה השפתי של אנגלית ולימודי השפה מחייבים
תפקודים שונים מלימודי העברית, בצד תפקודים זהים בחלק מהתפקידים. אין
מטרת האבחון לבדוק האם הילד עם ליקויי למידה – אלא מהם קשייו בלימוד
השפה הזרה.

באשר למימון האבחונים והטיפולים – כדאי לבדוק נושא זה עם הגב' מלי
דנינו ראש המדור לטיפול בתלמידים עם ליקויי למידה בשרות הפסיכולוגי
ייעוצי במשרד החינוך.

ברצוני להדגיש נושא נוסף שראוי כי יילקח בחשבון. לעתים במסגרת
ההתאמות הניתנות לתלמידים עם ליקויי שמיעה ועם ליקויי למידה, משחררים
את התלמידים עם ליקויי למידה מלימודי שפות. מניסיוננו באוניברסיטה
נוכחנו כי יש לעשות כל מאמץ ללמוד אנגלית – מאחר והשחרור מחובת לימודי
שפה זרה אומנם עשוי לפתור בעייה אחת, אך הוא יוצר בעייה חדשה וחריפה,
המקשה על הצעיר בכל תחום בחייו הבוגרים.

קשיי הבנה ושימוש בניסיון

ש: כיצד מגדירים קשיי הבנה? כיצד משפרים את היכולת של האדם
להשתמש בניסיון שלו (אפילו המועט) בכדי להביא אותו לשיפור בהבנה?

ת: קשיי הבנה מיצגים קטגוריה המורכבת מתחומים
שונים. לא מקובל להתייחס להבנה כללית (הבנת דבר מתוך דבר), אלא מקובל
להבחין בין תחומים ספציפיים כגון הבנת הנקרא, הבנה של בעיות במתמטיקה,
והבנה של בעיות חברתיות. לכל תחום יש גישות לטיפוח ואסטרטגיות הנובעות
מעולמות התוכן שבו.

גישת "פתרון בעיות" (problem solving) מהווה גישה כוללנית, המדרגת
את האבחון של קשיי ההבנה והאימון לשלבים – ולרצף של שאלות שהאדם/הילד
שואל את עצמו, וההורה/המורה מלמד אותו לבדוק את עצמו ולהגדיר מהי
הבעייה ולמפות ולהעריך את הפתרונות האפשריים.

קיימים חילוקי דעות עד כמה פיתוח כשירות כללית של פתרון בעיות
והבנה של מצבים כלליים יסייע לפתרונות של מצבים ספציפיים. למעשה בתחום
הטיפול בתלמידים עם ליקויי למידה מתפתח בשנים האחרונות מעבר מאימון
ממוקד של כישורים (כגון כישורים חברתיים) לפיתוח כשירות כוללנית
המתייחסת לתחומי קושי ויכולת. התפתחות זו משקפת את הדעה כי יש להתייחס
לתלמיד עם ליקויי הלמידה באופן כוללני, משקפת את האכזבה מתוצאות
מחקרים המראים כי במקרים רבים מפתח התלמיד שקבל אימון בכישורים כלליים
את המיומנות שרכש בתהליך האימון – אך אינו מיישם אותה בחיי יום יום.
לדוגמא הוא יודע כיצד להיזכר – אך במבחן אינו משתמש באסטרטגיות שלמד.
הוא יודע מה יש לעשות כשהוא רוצה להצטרף לקבוצה, אך פועל בצורה הפוכה.
הגישה המדגישה פיתוח כשירות – רואה באימון הכישורים רק שלב בתהליך רב
מימדי המחייב את הבחינה הכללית מהו מכלול הצרכים של התלמיד, ומהיכן
ראוי להתחיל באימונים. האימון ממוקד לא רק בעת הטיפול, אלא ממשיך
במצבי יום יום בהם התלמיד מתקשה. פיתוח תובנה באמצעות שיחות בהן
התלמיד מנתח מה קרה לו, ומה היה רוצה שיקרה, וכיצד ניצן לצמצם את הפער
בין הקיים והרצוי, מסייעים לפיתוח הכשירות.

חומר נוסף העוסק בפיתוח אסטרטגיות ומיומנויות שונות ספציפיות
וכוללניות כולל הבנת הנקרא והבנה חברתית ניתן למצוא באתרים
הבאים:
http://www.schwablearning.org/index.asp
http://www.ldonline.org/ld_indepth/teaching_techniques/strategies.html

בעיות בזיכרון שמיעתי

ש: מה הקשר בין בעיות בזכרון שמיעתי לבין ליקויי למידה וקשיי
קשב וריכוז? איך מטפלים בבעיה זו?

ת: בעיות בזיכרון שמיעתי מקשים על ילדים לעקוב אחר
דברי המורה. לעתים הם נראים כחולמים ומנותקים. לעתים קרובות יש להם
קשיי קשב. בעיות הריכוז עשויות להיות פרי בעיות הקשב המוגברות לתכנים
שהילד שומע. ניתן לאמן מיקוד קשב ואסטרטגיות זיכרון שמיעתי. מומחים
בתחום ליקויי למידה או מטפלים בבעיות שפה יכולים לסייע.