ילדים בעלי לקות ראיה ועיוורון בגיל הרך מאחרים בהתפתחותם המוטורית
על רקע של:
- חוסר עניין בסביבה שאינם רואים ומודעים לה.
- חרדה ופחד בחקירת הסביבה שמאיימת עליהם.
- התנסות וחשיפה דלה למרחב בו הם פועלים.
- נטיית הסובבים להגנת יתר ומניעת עצמאות מוטורית של הילדים.
האיחור המוטורי הוא בדרגות שונות בהתאם לחומרת לקות הראיה.
ילדים עיוורים מתקשים מאוד בקפיצה, ריצה ומשימות מוטוריות מורכבות
וקורדינטיביות.
נפח התנועה הדל שלהם גורם לחולשת שרירים, יציבה לקויה, נטייה
להשמנה, ובטווח הרחוק לכאבים בפרקים ובאיברים שאינם מזיזים.
ההפעלה המוטורית לילדים אלו היא הכרחית על מנת
לחשוף אותם ליכולות שלהם ללא פחד.
ללמדם לתכנן את צעדיהם במרחב באופן עצמאי, ליהנות מתנועה שהיא כה
נחוצה להתפתחות רגשית תקינה, לחזק את כוח השרירים שלהם. ללמדם להיות
ערים ליציבה שלהם ולהעיז ולנוע במרחב ולגלות את העולם.
הפעילות מתחלקת לפעילות בחדר ספורט – בתוך מרחב מוגדר ופעילות
בחוץ, בחצר – במרחב פתוח.
כמו כן הילדים מתחלקים לקבוצת ילדים עיוורים ולקבוצה של לקויי ראיה.
כאשר כל קבוצה פועלת ברציפות בחצר ואחר כך בחדר ספורט.
