מערכת החינוך הערבי כולה סובלת ממצוקה קשה, הבאה לידי ביטוי בין
השאר במחסור בשירותים, באיכות וברמה נמוכה של שירותים קיימים, ברמת
הישגים נמוכה ועוד (על מצוקת החינוך הערבי ראה
נספח).
החינוך המיוחד הערבי סובל גם הוא מהזנחה מערכתית מתמשכת, כפי שעולה
ממספר דו"חות ממשלתיים, ובהם דו"ח מבקר המדינה ודו"חות ועדות
החומש.
 |
ממצאי מבקרת המדינה 1991 |
ההזנחה המערכתית של החינוך המיוחד הערבי נמשכת שנים רבות. דו"ח
מבקר המדינה מס' 42 לשנת 1991 כלל את המסקנות החותכות הבאות:
"במערכת החינוך המיוחד שבמגזר הערבי חלה התקדמות בשנים האחרונות,
אך זו עדיין מערכת מצומצמת, שאינה מספקת את מלוא הצרכים של
האוכלוסייה. במגזר הבדווי אין מוסדות לחינוך מיוחד, ואלה חסרים גם
בחטיבות הביניים של המגזר הערבי. מסגרות החינוך המיוחד בבתי ספר
רגילים של המגזר הערבי הן מצומצמות ובלתי מספקות."
(מבקר המדינה, 1991, עמ' 391)
המבקרת ציינה, כי כבר בשנת 1985 מצאה הוועדה לתכנית החומש, אשר
בדקה את החינוך הערבי, כי "החינוך המיוחד על צורותיו השונות קיים רק
בקטע קטן של מערכת החינוך הערבי". אותה ועדה המליצה על השלמת כינונן
של מסגרות החינוך המיוחד על-פי הנהוג באוכלוסייה היהודית, ועל נקיטת
פעולה להכשרת מורים נוספים לחינוך המיוחד. הוועדה גם המליצה על הרחבת
ההכשרה של פסיכולוגים ופסיכולוגים חינוכיים ועל עידוד סטודנטים ערבים
הלומדים פסיכולוגיה. ועדה נוספת לבדיקת החינוך הערבי חזרה על מסקנות
אלו בשנת 1986 (שם).
המבקרת הגדירה בשנת 1991 את מצב החינוך המיוחד בחברה הערבית כ"קשה"
וציינה, כי קיימים פערים רבים בין השירותים הניתנים לשני המגזרים:
- פערים בשעות תקן: הקצאת שעות התקן לחינוך המיוחד הערבי בתשנ"א לא
הייתה שוויונית, הן בבתי הספר של החינוך המיוחד והן בשעות המוקצות
לחינוך מיוחד בבתי ספר רגילים. - פערים במספר המוסדות: מספר הגנים ובתי הספר לחינוך מיוחד במגזר
הערבי הוא קטן ואינו עונה על הצרכים. רק כ-7% מהמוסדות לחינוך מיוחד
בארץ משרתים את האוכלוסייה הערבית, ואין במגזר זה מסגרות לילדים
בגילאי חטיבת הביניים. - פערים בשירות הפסיכולוגי: ברבים מהיישובים חסר שירות פסיכולוגי.
על-פי נתוני תכנית החומש במגזר הערבי משנת 1991, חסרו במגזר זה 66
משרות של פסיכולוגים וכן משרה של פסיכולוג מחוזי. - פערים לרעת המגזר הבדווי: המבקרת קובעת, כי "לתלמידים הבדואים אין
כלל מוסדות לחינוך מיוחד, והדבר מקשה מאוד על הנזקקים להם". ילדים
בדווים נאלצים אם כן להיקלט במוסדות של המגזר היהודי או במוסדות
המרוחקים ממקום מגוריהם (שם).
|
ממצאי ועדת תכנית החומש לחינוך הערבי בצפון, 1998 |
הוועדה להכנת תכנית החומש אשר דנה בחינוך הערבי בצפון הארץ (למעט
בדווים בנגב ובצפון) קבעה, כי בחינוך המיוחד הערבי חסרים מוסדות
ושירותים חשובים. מסקנות הוועדה (המכונה ועדת פרופ' בן-פרץ) דומות
מאוד למסקנותיה של מבקרת המדינה, שנכתבו 7 שנים קודם לכן. המסקנות
המפורטות של ועדת בן-פרץ הצביעו על אפליה בהיקף רחב, והציבו על כן
אתגר חשוב בפני משרד החינוך.
ועדת בן-פרץ המליצה על תוספת ניכרת של משאבים, בין השאר: בניית
כיתות חדשות; השוואת שעות התקן; השוואת שעות השילוב הניתנות במרכזי
מתי"א; הוספת תקנים לפסיכולוגים, למטפלים פרא-רפואיים ולמפקחים; גיבוש
תכניות לימוד המותאמות לצורכי הילד הערבי, ועוד.
ועדת בן-פרץ לא ניסחה המלצות מספקות בשורה של נושאים רבי חשיבות,
הנוגעים אף הם להשוואת זכויותיהם של תלמידי החינוך המיוחד הערבי,
כגון: פתיחת גנים טיפוליים וגני קדם-חובה והרחבת מערך ההסעות לילדים
בחינוך המיוחד.
גם ועדת פרופ' יעקב כ"ץ לבחינת החינוך הערבי בנגב לא נתנה דעתה
לבעיות החינוך המיוחד הערבי בקרב הבדווים בנגב, למרות שמערכת זו מצויה
במצוקה חמורה (משרד החינוך, 1998א').
|
יישום תכניות החומש |
שר החינוך, הרב יצחק לוי, הודיע על אימוץ מסקנותיהן של ועדת בן-פרץ
וועדת כ"ץ. בהצעת התקציב של משרד החינוך לשנת 1999 הובטח כי תכניות
החומש לחינוך הערבי תיושמנה, ואף הובטחה "העדפה מתקנת בכל תחומי
העשייה החינוכית". אולם ליישום התכניות הוקצו רק 10.8 מיליון ש"ח
(משרד החינוך, 1998ג', עמ' 44), כך שבפועל, תקציב החינוך לשנה זו לא
שיקף שינוי של ממש במדיניות.
גם בתקציב שנת 2000 ניתנה הבטחה דומה ליישום תכניות החומש בחינוך
הערבי, אולם בפועל הוקצו 40.9 מיליון ש"ח לסעיף התקציב העוסק ב"קידום
החינוך למיעוטים" (משרד החינוך,
1999, ז', עמ' 10). שר החינוך מסר לוועדת החינוך של הכנסת תכנית
המפרטת שורה של פעולות בתחום החינוך הערבי, ובהן הגדלה ניכרת של
התקציב המיועד לבינוי כיתות וליעדים פדגוגיים (משרד החינוך,
1999ג').
השר שריד הצהיר על מתן העדפה מיוחדת לחינוך המיוחד הערבי. בין שאר
הפעולות לצמצום הפערים הוחלט על הקצאת שעות תקן ושעות שילוב וכן על
הקצאה של 10 מיליון ש"ח לפתיחת 48 כיתות מקדמות חדשות (משרד החינוך,
1999ה'). השר הורה על פתיחת תכנית מיוחדת להכשרת מורים לטיפולי
תקשורת, במטרה להתגבר על המחסור באנשי מקצוע בתחום חיוני זה. כמו כן,
הוחלט על פתיחת תכניות הכשרה לאנשי מקצוע בחינוך הערבי (משרד החינוך,
1999ג'). השר הורה על הכנת תכנית כוללת לקידום החינוך המיוחד הערבי
בכלל, ולפיתוח מערך שירותי החינוך המיוחד בנגב בפרט (מידע שנתקבל מאת
ועד ההורים לחינוך המיוחד הערבי בנגב).
בפעולות חשובות אלו יש אומנם תרומה משמעותית לקידום החינוך המיוחד
הערבי, אך אין בהן כדי להדביק את הגידול בצרכים ולסגור את הפערים
הגדולים שעליהם מצביע הדו"ח הנוכחי.
תוכן עניינים
חינוך מיוחד בחברה
הערבית בישראל : פרופיל של אפליה מוסדית – מבוא
חינוך מיוחד ושוויון אזרחי : פרספקטיבות (חלק
א):
. . .חינוך מיוחד
ושוויון אזרחי : עקרון השוויון וילדי מיעוט בעלי צרכים
מיוחדים
. . .חינוך מיוחד ושוויון אזרחי : במציאות הנוכחית
. . .חינוך מיוחד
ושוויון אזרחי : הלכה ומעשה
החינוך המיוחד הערבי : מיפוי צרכים (חלק ב):
. . .החינוך המיוחד
הערבי : ילדים ערבים עם צרכים מיוחדים: צרכים לעומת מענים – מבוא
. . .החינוך המיוחד
הערבי : מוסדות ושירותים
. . .החינוך המיוחד
הערבי : כוח אדם מקצועי
. . .החינוך המיוחד
הערבי : איתור אבחון והשמה
חינוך מיוחד בחברה
הערבית בישראל: פרופיל של אפליה מוסדית – סיכום ומסקנות (חלק
ג)
חינוך מיוחד בחברה
הערבית בישראל: פרופיל של אפליה מוסדית – רשימת מקורות
