על פי מחקר שפורסם על ידי הלשכה לבריאות האם והילד בארצות הברית, מתברר שילדים עם צרכים מיוחדים מצויים בסיכון הגבוה פי 2 להתפתחות בעיות דנטליות בהשוואה לשאר הילדים.
מחקר נוסף, שפרסם המכון הלאומי למחקר דנטלי בארצות הברית אף קבע כי מצבים רפואיים כמו תסמונת דאון מגבירים את הסיכון לצמיחת שיניים מיותרות ומנגד גם למחסור בשיניים מסוימות, מה שהופך את שמירת ההגיינה והטיפול למורכבים יותר.
מניעה – הצעד החשוב ביותר
אז מה עושים? ראשית חשוב לעשות כל שביכולתכם על מנת לשמור על היגיינת הפה של ילדיכם כבר מגיל צעיר כדי להפחית מראש את הצורך בביקורים אצל רופא השיניים.
מהרגע שבו אתם חוזרים הביתה מבית החולים אחרי הלידה, התחילו לנגב בעדינות את החניכיים של התינוק בעזרת גאזה רטובה לפחות פעמיים ביום.
כשהשיניים יתחילו לצאת, צחצחו אותן בעדינות עם מברשת רכה המיועדת לחניכיים רגישות. כך תבנו מגיל צעיר הרגל חיוני של שמירה על היגיינת חלל הפה.
גם כשהילד גדל ומתחיל לצחצח שיניים בעצמו, מומלץ להמשיך לסייע לו בצחצוח (ילדים עם צרכים מיוחדים לעיתים מתקשים במוטוריקה העדינה הדרושה לצחצח שיניים ראוי).
להשתמש במברשת רכה וידידותית שלא תגרום לכאבים ולאי נוחות שעלולים להוביל את הילד לוותר על הפעולה הזאת או לחשוש מפניה.
מברשת עם ידית גדולה לאחיזה בטוחה יותר, ומברשת חשמלית לילדים יכולה לעזור גם לילדים עם מגבלות בתנועה להגיע לכל חלל הפה ובכך להבטיח ניקוי עמוק ויסודי יותר.
המפגש עם הרופא
כדי להקל על הטיפול, חשוב לבחור ברופא שיניים המנוסה בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים. על הרופא להיות קשוב, אמפתי ורגיש לצרכים של ההורים והילדים.
מומלץ שגם המרפאה תהיה ידידותית לילד ומצוידת בציוד מתאים ולא תעצים את החשש מהביקור הבלתי נמנע אצל רופא השיניים,.
הדבר החשוב ביותר שיבטיח חוויה חיובית לילדיכם הוא תקשורת פתוחה עם הצוות הרפואי. הרופא לא יכול לנחש מה מגרה את ילדכם, מה מפחיד, מעצבן או מפעיל אצלו רגשות שליליים.
אתם כהורי הילד שמכירים אותו טוב מכולם יכולים לספק לרופא את המידע החשוב הזה ולעזור לו לגשת לילדיכם ברגישות רבה יותר.
שתפו בכל מידע שיכול לסייע לטיפול – גם אם אתם חושבים שהוא אינו רלוונטי. ספרו אם הילד אוהב מגע, ממה הוא נרתע והאם יש דברים שאתם עושים כדי לעזור לו להירגע.
מפחיתים כאבים וחרדה בטיפול
ביקור אצל רופא שיניים עלול, ללא הכנה מתאימה, להיות לא נעים וליצור חוויה שלילית שתיצרב במוחו של הילד לאורך זמן ואף תגרום לו לחשוש במשך כל חייו מטיפולים כאלו.
כדי להפחית את הכאב והחרדה הכרוכים בטיפול, ניתן להשתמש בכמה טכניקות, בהתאם למידת אי הנוחות של ההליך וליכולת של הילד להתמודד איתו:
גז צחוק – או בשמו המקצועי נייטרוס אוקסיד, מתאים לילדים שיכולים לשתף פעולה עם הרופא ואין סכנה שיתפרעו או לא יוכלו להתמודד עם הטיפול הרפואי.
מתן הגז נעשה באמצעות נשימות עמוקות אל תוך מסכה ייעודית. הגז משכך כאבים, גורם לשיכחה של הטיפול, מרגיע ומפחית חרדות. השימוש בו אינו כרוך כמעט בתופעות לוואי והוא אינו גורם נזק למערכות הגוף.
טשטוש – או סדציה זהו גם טיפול שניתן בכדורים לבליעה או בהזלפה תוך ורידית, אשר גורם לתחושת נמנום קלה ולהקהיית החושים. הטשטוש הוא כלי מרגיע, פחות עמוק מהרדמה מלאה ומסייע לגרום לילד לשתף פעולה עם הטיפול.
הרדמה מלאה – אם קיים חשש שהילד לא יאפשר לבצע את הטיפול ללא התנגדות, תישקל האפשרות של הרדמה כללית, אשר תאפשר טיפול יעיל, מעמיק ובטוח יותר בעבור הילד.
הרדמה כללית וסדציה צריכה להתבצע בנוכחות מרדים מוסמך, רופא השיניים צריך להיות מוסמך בטיפול שיניים בהרדמה כללית, והמרפאה צריכה להיות מצוידת בכל הדרוש לביצוע הליך כזה. בדרך זו הילד לא מרגיש כאב כלל ולא מתנגד בצורה שעלולה לפגוע בטיפול הרפואי.
ניתן לסיים בפעם אחת מספר רב של טיפולים, מה שמייתר הגעות מרובות למרפאה. הטיפול בהרדמה כרוך בהתאוששות של כמה שעות, אך אינו מותיר אצל הילד זיכרונות רעים מההליך. הרדמה כללית מחייבת אבחון מעמיק ודיון של הצוות הרפואי בסיכונים אל מול התועלת.
הכותב הוא ד"ר ספי פורת, מנהל מרפאת שיניים בכפר סבא.
המידע שנמצא באתר ניתן כשירות מידע בלתי מחייב, והוא אינו מהווה בדרך כלשהי המלצה לשימוש במוצר רפואי או תרופה כלשהי, עצה רפואית או משפטית, חוות דעת מקצועית, או תחליף לבדיקה אצל רופא שיניים.