"היום אני יודעת שלא צריך לשמוע כדי להקשיב"
      * מבוסס על ההרצאה "שומעת הקול" ממפגש "אחים על הגג" קשר
23.10.2017
שירלי שלום כהן פותחת את ההרצאה בסיפור אישי: "ההורים שלי קראו לי שירלי למרות שמעולם לא שמעו שום שיר. אני הייתי היחידה ששמעה במשפחתי: הן בשבילי והן בשבילם. ההתנהגות שלי היתה מהתחלה אחרת: בגיל שנה קיבלו הורי את האישור הסופי שאני שומעת! קשה לתאר את האושר למשמע הבשורה. עבורי הם הכניסו את עולם 'השומעים' הביתה: טלוויזיה, רדיו, מוסיקה.. ומאז אני שומעת וחיה גם בעולם החרשים".

אפליקציה לעולם השומעים

"תחשבו על עולם ללא תקשורת סלולרית: אני הייתי האפליקציה שחיברה אותם לעולם השומעים. זה תפקיד מאוד חשוב למשפחה שמתקשה לתקשר עם העולם שבחוץ: אם אבא אינו מרגיש טוב אני הייתי צריכה ללכת עמו לרופא ולתרגם לצלילים את מה שהוא הרגיש, אני זו שהלכה עם אמא לשוק הכרמל כדי לקנות ולהתמקח על המחיר ואני זו שפקדה את אספות ההורים לטובת אחי שקטן ממני בשבע שנים. אז נכון שיש כאן אחריות גדולה אבל זה לא שההורים שלי לא תפקדו – ממש להפך! ההורים שלי מעולם לא התייחסו למוגבלות כאלה מי ש'הלך עולמם'. הם עבדו, טיילו והקימו משפחה למופת. אבל אני יודעת כמה זה לא פשוט. בעולם השומעים לפעמים הקול של החרשים או כבדי השמיעה אינו ברור דיו, אבל בבית תמיד זכיתי למלוא תשומת ליבם של הורי. בניגוד לשומעים, כאשר אני משוחחת עמם הם תמיד סובבו את העיניים אלי. אלו לא היו שיחות של 'דרך אגב' אלא תשומת לב מלאה כשהם עמי לחלוטין. היום אני יודעת שלא צריך לשמוע כדי להקשיב. בילדותי פנטזתי שיום אחד ההורים יכנסו לחדר ויגידו: 'עבדנו עליך, אנחנו בעצם שומעים'. עם השנים למדתי שהם שומעים אותי בדרך אחרת – בדרך שלהם".

פריווילגיות של יוצאי הדופן

שירלי מתבלת את ההרצאה בהרבה הומור וסיפורים יוצאי דופן. כך למשל, היא מתאר את הפריווילגיות להן זכתה בזכות תפקידה המיוחד במשפחה: "תמיד יכולתי לחזור הביתה אחרי בילוי עם חברות בשעות מאוחרות יותר (אחרי הכול, אני זו שהולכים עמה לסדר את העניינים בביטוח לאומי), בתור ילדה ראיתי שאנשים מסתכלים עליהם אחרת, מכשירי השמיעה היו הרבה יותר בולטים והיו תקופות בצעירותי שפחדתי כי חברים לא ירצו לבוא אלי הביתה. בפועל, ההפך היה הנכון: אצלי ערכו את כל המסיבות, אפשר היה לשמוע מוסיקה בפול ווליום עד השעות המאוחרות. היום אני מבינה שגם למי שאינו שומע יש פריווילגיות משלו. קחו לדוגמא את אחי, שעובד בתל אביב ורק מחכה לרגע שיוכל להגיע הביתה ולהוריד את מכשירי השמיעה. לא הייתם רוצים לעשות מדי פעם Mute על העולם? אני זוכרת רגע מכונן, בו אמי קיבלה סוף כל סוף רישיון נהיגה לאחר 19 טסטים!! מיד עלינו על כביש תל אביב-חולון ולא אשכח את הצופרים, הקללות והתגובות של הנהגים האחרים על הכביש, שהבחינו בנהיגתה האישית. אז אני יושבת לצידה, מזיעה ולחוצה, והיא נוהגת בשלווה את נהיגת הבכורה שלה כעצמאית. בשלב מסוים היא שאלה אותי: 'למה הנהגים מברכים אותי כל הזמן?'. רווח לי כשקלטתי שהיא לא שומעת את ההמולה שמסביבנו ונהגה רגוע, כשהיא בטוחה ומאמינה בעצמה".

כאם לבן כבד שמיעה

את ההיריון הראשון של שירלי היא עברה בהצלחה, עם לידה של תאומים שומעים. אבל בהריון השני, של בנה הקטן, הרגישה כבר מראשיתו שכאן הסיפור הולך להיות שונה. "בהריון האחרון הרגשתי שגדל לי תינוק בבטן עם לקות שמיעה. במשך תשעה חודשים: יומיום, שעה שעה, רגע רגע, ידעתי והרגשתי. וכשבני התינוק נולד, כמו אמי גם אני התפללתי שאלד ילד שומע. אני זוכרת שהיינו לבד בחדר ומיד מחאתי כף ועדי לא הגיב. לקחו עוד כמה שבועות עד שקיבלנו את האבחון הסופי: בני הוא כבד שמיעה ויזדקק ללבוש מכשירי שמיעה במשך כל חייו. בכיתי הרבה אחרי הבשורה., עזבתי את העבודה והלכתי ללמוד הדרכת הורים לחרשים וכבדי שמיעה. אני, הילדה מדרום תל אביב, לא האמנתי שאוכל לדבר מול קהל של מאות אנשים והיום זה חלק משגרת חיי. בזכות בני הקטן אני נולדתי מחדש והוא החזיר אותי למקום בו גדלתי. בזכותו יש לילדים שלי ראייה רחבה יותר על העולם, והוא נמצא בגן משולב בכפר סבא, בו הוא מתקשר עם הילדים (שאינם יודעים את שפת הסימנים) בדרכו שלו.

רזומה \\\ שירלי שלום כהן היא בת 37, נשואה ואם ל-3 בנים (מתוכם זוג תאומים ובן צעיר כבד שמיעה). היא בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות וניהול משאבי אנוש. בנוסף, בוגרת מכון "אדלר" במסלול "הנחיית קבוצות והדרכת הורים". כיום מטפלת באופן פרטני במשפחות, שבהן אחד או יותר מבני המשפחה הינם בעלי לקות שמיעה. ליצירת קשר: נייד: 0546490646, דוא"ל: Shomat.hakol@gmail.com. לאתר של שירלי הקליקו "שומעת הקול"  .