04.06.2018
הוא כל כך אהב לחבק את אימא שלו. הוא היה יכול לחבק ולא לשחרר אותה שעות. הוא היה יכול לחבק אותה כל שעה, כל חצי שעה, כל דקה, אפילו כל שניה. הוא לא ידע למה….
זה פשוט עשה לו טוב. זה פשוט נתן לו שמחה, זה היה נותן לו רוגע, שלווה ותקווה. 
תקווה שהכול בסדר, תקווה שהכול טוב, תקווה שככה יהיה תמיד, תקווה שזה לא יגמר…
ומה איתה? מה היא הרגישה?
היא לא אהבה חיבוקים. היא הייתה כמעט מכריחה את עצמה לחבק את בנה.
כשהוא היה קטן זה היה בסדר, לא הייתה בעיה עם זה. אבל עכשיו הוא הפך להיות גבר, הוא יותר גבוה ממנה. והוא עדיין רוצה חיבוקים שלה. היא הייתה מבינה שהוא צריך את זה. היא הייתה מבינה שהוא זקוק לזה. היא מבינה אותו, הרי היא אימא שלו. 
לאט לאט היא התחילה להרגיש יותר טוב עם זה. לאט לאט היא התחילה לאהוב את זה. לאט לאט היא התחילה לבקש את החיבוק . לאט לאט היא התחילה להנות מזה. 
זה פשוט עשה לה טוב. זה פשוט נתן לה שמחה, זה היה נותן לה רוגע, שלווה ותקווה. תקווה שהכול בסדר, תקווה שהכול טוב, תקווה שככה יהיה תמיד, תקווה שזה לא יגמר…
 
נכתב על ידי מרינה ונגרוב