יוסי וענבל
21.05.2017

אנו זוג נשוי מירושלים וההורים לילד בן 3, רצינו לספר על ההחלטה אולי החשובה ביותר שקיבלנו עד כה ביחס לבנינו הקטן, כאשר החלטנו לרשום אותו לגן שילוב השייך לעמותת אלי"ע, הפועלת לקידום ילדים עיוורים ולקויי ראיה. לפני כשנתיים נתקלנו במקרה במודעה של עמותת אלי"ע על לוח המודעות באוניברסיטה, המודיעה על פתיחת תכנית ניסיונית בגן העמותה בירושלים, לשילוב ילדי השכונה עם ילדים עיוורים וליקויי ראיה.

מבחינתנו זו הייתה אהבה ממבט ראשון. איך שראינו את המודעה ועוד לפני שערכנו את הבירור הראשון, ידענו שלמקום הזה אנו רוצים לשלוח את הילד שלנו. אנו אומנם לא אנשים דתיים, אבל מאמינים מאוד בתפיסת היסוד של הבריאה האנושית כי אלוהים יצר את בני האדם כולם בצלמו. מאחורי משפט צנוע זה מסתתר עולם ומלואו חשוב ביותר, שלעיתים אנו נוטים לשכוח. גם אם אנחנו נולדים שונים אחד מהשני, עדיין כולנו נבראנו בצלם, כולנו בנים של אלוהים ולכולנו מגיע לממש בצורה שוויונית את אותו גרעין פוטנציאל ראשוני שנמצא בתוכנו, שאלוהים הוריש לנו.

זוהי כמובן לא רק תפיסה דתית או מוסרית זוהי גם חובתה הבסיסית ביותר של כל חברה, לדאוג למתן הזדמנות שווה לכולם, בוודאי גם לחריג ולשונה שבתוכה. כמי שזו תפיסת עולמו, שמחנו מאוד על כך שנתנה לנו הזדמנות לא רק לחנך את ילדנו הרך כבר מגיל צעיר ביותר בהתאם לתפיסות אלה, אלא להעביר זאת הלכה למעשה מרמת העיקרון אל המעשה בפועל.

אנו מאמינים שחינוך לשוויון וקבלת השונה צריך שיתחיל בשלבים מוקדמים ככל הניתן בהתפתחותו של הילד. ילד שמראשית ימיו גדל במחיצת ילדים השונים ממנו, אם בשל מוגבלות פיסית או שכלית ואם בשל כל נסיבת חיים אחרת ילמד עם הזמן לקבל אותם כמו שהם, ילמד לא להירתע מהם ובבכורתו יהפוך לאדם טוב יותר וסבלני יותר. במובן זה הגן של בננו הוא בית גידול מצוין לכך. הגן מיוחד לא רק בשל כך שהוא משלב ילדים עם מוגבלות ביחד עם ילדים ללא מוגבלות, אלא גם בשל ההרכב הדמוגרפי המאוד מגוון של הילדים המשולבים בו שהוא מעין מיקרו קוסמוס של החברה הישראלית, אשר נובע בין השאר בשל העובדה שמדובר בגן לילדים עם צרכים מיוחדים. ביחד עם בננו לומדים בגן ילדים הבאים מבתים השייכים למגזר החרדי לצד ילדים ערבים וילדים חילונים לצד דתיים וכל זה כאמור בנוסף על המגבלות הפיסיות שש לחלקם. במצב דברים זה ההתמודדות של בננו עם השונה כמובן מקבלת משנה תוקף ומשמעות מאוד מיוחדת.

אנו מרגישים שכבר לאחר שנה וחצי בגן בננו למד להיות מאוד סבלני ומתחשב בילדים האחרים. הוא לומד להכיר את המגבלות הפיסיות שלהם ומנסה לסייע להם במסגרת היכולות שלו. בנוסף, מאחר ומדובר בגן שיש בו ילדים עם מוגבלות, צוות הגן מגלה אפס סובלנות לכל גילוי של "אלימות" או "תוקפנות", אפילו כזו האופיינית לילדים בגילם, ובשל כך כל ילדי הגן לומדים להיות מאוד מנומסים ועדינים.

היום בדיעבד של חוכמה לאחר מעשה, אנו יודעים שעשינו את הצעד הנכון והמציאות אף עלתה על כל הציפיות שלנו. כמובן שכל זה לא היה מושג ללא המסירות המאוד גדולה והחום העצום שמעניק לילדנו הצוות המקצועי של הגן והמתנדבים הרבים הפוקדים אותו מעת לעת ובהזדמנות זו נבקש להודות לכל אחת ואחד מהם. אם נסיים במה שאולי היה נכון להתחיל בו, החלום שלנו הוא שיגיע יום שבו כאשר הורה יספר לסביבה הקרובה לו ששלח את ילדו לגן שמשולבים בו ילדים עם מוגבלות לצד ילדי השכונה, לא יסתכלו עליו במבט מזוגג ומלא רחמים ויגידו לו "כל הכבוד" "ואיזה אומץ" כפי שקרה לנו, אלא זה ייתפס כדבר הרגיל והטבעי ביותר שלא יעורר כל תגובה.

יוסי וענב