הוא היה איתנו באחד האירועים החשובים בחייו של תום: בבר המצווה. הם שרו יחד: ״אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי״, כולנו התרגשנו והזלנו דמעה. גידי גוב עמד על במה, ליד הבן שלי, הילד שהפך לנער, וכולם מוחאים כפיים, אני הבטתי בשניהם והתקשיתי להאמין.
החל מאותו רגע קסום זכינו לחבר חדש, חבר אמיתי. גידי ראה בתום חבר לוחם, חכם ומצחיק. כשתום היה מאושפז, הוא היה מתייצב במחלקה עם עוגת שוקולד טעימה, משחק עם תום, מקשיב ומשוחח איתו, כיאה לחבר אמיתי.
בהמשך גידי הזמין אותנו להופעה, והקדיש לתום את השיר שלהם: אלף כבאים. בכל הישג וקושי עדכנו אותו, והוא תמיד היה שם בשבילנו, שמח בכל ניצחון, מצטער בכל קושי, תמיד אופטימי. לפני מספר חודשים הוא הגיע אלינו לביקור, מחזיק בידו את עוגת השוקולד שתום הכי אוהב. הוא התרגש מאוד, והתקבל אצלנו באהבה רבה. תום מיד משך אותו לחדר שלו, והם שיחקו וניהלו שיחה ערה. תום כבר הודיע לכולם: ״זה החבר שלי״. הוא תמיד היה שם בשבילו, מתפעל מחוכמתו, והאמין שיהיה טוב. חבר אמיתי לא מופיע בכל יום, וקשה למצוא אותו. אנחנו מצאנו.
בערב החג קיבלנו ממנו ברכת חג חנוכה שמח. למחרת הגיעה הבשורה המרה: אשתו של גידי, ענת גוב, נפטרה לאחר מחלה ממושכת.
גידי תמך בנו זמן ארוך מאוד כשאנחנו מתמודדים עם מחלת הסרטן של תום, כשבבית התמודד עם מחלתה הקשה של ענת, ולמרות הכל, תמיד חייך והקשיב. גידי היקר, תום ביקש למסור לך: "לגידי, החבר שלי, אני עצוב, ורוצה שתדע שאני כאן בשבילך, כמו שאתה תמיד שם בשבילי".
